החלטה בתיק ת"א 11729-03-12

1.         לפניי בקשת הנתבעת (להלן: המבקשת) להתיר לה להביא ראיות לסתור את קביעת המוסד לביטוח לאומי אודות נכותה של התובעת (להלן: המשיבה) בעקבות תאונת דרכים מיום 9.8.10, וזאת מכוח סעיף 6ב לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים).

2.         בתאונה נפגעה המשיבה באיזור הצוואר, פגיעה מסוג "צליפת שוט". בהמשך התלוננה על כאבים בכתף שמאל.

לאחר שהתאונה הוכרה כתאונת עבודה, נבדקה המשיבה על ידי ועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי, ביום 5.9.11, בפניה התלוננה על כאבים בכתף שמאל. הועדה הפנתה את המשיבה לבצע בדיקת אולטרסאונד לכתף לצורך השלמת ממצאיה, וביום 21.11.11, לאחר שהומצאו לה תוצאות הבדיקה, סיכמה את ממצאיה ומסקנותיה. הועדה קבעה כי המשיבה החלימה מהחבלה הצווארית שנגרמה לה בעקבות התאונה וכי לא נותרה לה נכות בגין חבלה זו. לעניין הכתף קבעה הועדה כי למשיבה נכות בשיעור של 5% לפי סעיף 41(1)ד' לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן: תקנות הביטוח הלאומי), בגין קרע חלקי בגיד.

3.         המשיבה הגישה ערר על קביעת הועדה הרפואית, בטענה כי נכותה בגין הפגיעה בכתף גבוהה מזו שנקבעה.

            בדיון בועדה לעררים שנערך ביום 24.1.12 ציינה הועדה כי לדעתה תלונות המשיבה על כתף שמאל אינן קשורות לתאונה הנדונה, אך ניתנה למשיבה אפשרות להתגונן כנגד קביעה זו. בהמשך לאמור, הודע למשיבה במכתב מיום 29.1.12 כי בעקבות הדיון בערר שהגישה, שוקלת הועדה אפשרות להקטין את דרגת הנכות שנקבעה לה על ידי הועדה הראשונה. בהתאם להלכה הפסוקה ניתנה למשיבה אפשרות להתגונן ולהוכיח את טענותיה או לחילופין להודיע על ביטול הערעור, כאשר משמעות ביטול הערעור היא כי הועדה לא תמשיך לדון בערעור והנכות שנקבעה תשאר ללא שינוי.

            בעקבות כך ביטלה המשיבה את הערעור וקביעת הועדה הרפואית מדרגה ראשונה - לפיה נותרה לה נכות בשיעור של 5% בגין הפגיעה בכתף - נותרה על כנה.

טענות הצדדים

4.         המבקשת טוענת כי קביעת הועדה הרפואית לעררים לפיה אין קשר סיבתי בין התאונה לנכות בכתף מהווה טעם להבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל שנותרה בעינה רק בעקבות משיכת הערעור על ידי המשיבה. לטענת המבקשת לא ניתן להתעלם מקביעות הועדה לעררים ומהסתירה בין קביעותיה לקביעות הועדה הראשונה. עוד נטען כי העדר הקשר הסיבתי בין התאונה לנכות בכתף עולה גם מהמסמכים הרפואיים: בחדר המיון בו טופלה המשיבה בעקבות התאונה לא צויינה חבלה בכתף אלא בצוואר בלבד, ובמסמכים רפואיים אחרים צוין מפיה, בהתייחס לתלונותיה אודות הכתף: "יתכן בעקבות מאמץ בחדר כושר". עוד מפנה המבקשת לתיעוד הרפואי ממנו עולה כי בתאריך 5.3.11 נפלה המשיבה מנדנדה ונחבלה ביד שמאל.

5.         המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה, משבוטל הערעור נותרה קביעת הועדה הראשונה על כנה כקביעה מחייבת. משכך, ונוכח ביטול הערעור נותרו הדברים שנכתבו בדו"ח הועדה לעררים בבחינת הבעת דעה בלבד שאין בה כדי לגבור על החלטת הועדה הראשונה.

לטענת המשיבה, דעות שונות של מומחים שונים או של הועדות השונות, הן באשר לנכות  והן בשאלת הקשר הסיבתי לתאונה, אינן מהוות טעם להבאת ראיות לסתור, משלא נפל פגם בקביעות הועדה הרפואית הראשונה.

המשיבה מפנה לפסקי דין התומכים בטענותיה. 

דיון והכרעה     

6.          הלכה היא מימים ימימה כי הבאת ראיות לסתור תותר במקרים חריגים בלבד:

"על-פי נוסח הסיפא לסעיף 6ב לחוק, יש להתיר להביא ראיות לסתור רק אם ראוי הדבר למען עשיית צדק ומטעמים מיוחדים שיירשמו. נוסח זה מצביע על כך, שהתרת הבאת ראיות לסתור מיועדת למקרים מיוחדים וחריגים בלבד. כדוגמה למקרים כאלה יכול לשמש מקרה, בו חל שינוי משמעותי במצחו של הנפגע מאז נקבעה נכותו על-ידי הוועדה הרפואית של המוסד ועד לדיון בבית-משפט. מקרה אחר הוא, כשלפני הוועדה הרפואית לא היו עובדות רלוואנטיות חשובות, הנוגעות למצבו הרפואי של הנפגע קודם התאונה, ואשר לו היו לפניה, בוודאי היו מביאות לתוצאה שונה. אין זו, כמובן, רשימה ממצה של המקרים בהם יתיר בית המשפט להביא ראיות לסתור, אלא בגדר הדגמה בלבד. אך מה שחשוב להדגיש הוא, שרק במקרים חריגים ובנסיבות יוצאות דופן יותר הדבר. כדי שיותר להביא ראיות לסתור, לא די בעובדה שיש מומחה רפואי או מומחים רפואיים הסוברים אחרת משסבורה הייתה הוועדה הרפואית, אפילו אם הפער בין מה שסבורה הוועדה הרפואית לבין מה שסוברים המומחים הרפואיים הינו גדול. כל המצוי בנושא זה של תביעות על נזקי גוף יודע, עד כמה מקובלת ונפוצה המחלוקת בין מומחים רפואיים, ועד כמה אין קושי למצוא חוות-דעת שתהיה שונה ממסקנות הוועדה הרפואית. אם בכל מקרה של קביעה שונה על-ידי מומחה רפואי מזו שקבעה הוועדה הרפואית ניתן היה להביא ראיות לסתור - כל מטרת חקיקתו של סעיף 6ב לחסוך את הצורך בהבאת ראיות רפואיות לעניין נכותו של הנפגע הייתה נמצאת מסוכלת. אכן, פסיקתו העקבית של בית-משפט זה היא שיש למעט במתן רשות להביא ראיות לסתור על-פי הסיפא של סעיף 6ב ולצמצם את ההיתר למקרים נדירים בלבד (ראה ר"ע 634/85 [1] ר"ע 641/85 [2]; ר"ע 721/85 [3]; ע"א 516/86, ר"ע 309/86 [4], בעת' 710- 711) .

[ע"א 5779/90 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' טיארה עבדול אחמד, פ"ד מה(4), 77].

7.         הפסיקה הכירה בשני סוגים עיקריים של טעמים העשויים להצדיק מתן הבאת ראיות לסתור: האחד - מטעמים משפטיים, כאשר נפל פגם מהותי בהליך קביעת הנכות, והשני - מטעמים עובדתיים כבדי משקל כגון במקרה של שינוי משמעותי במצבו של הנפגע.

8.         לא מצאתי כי מתקיימים במקרה זה טעמים מיוחדים המצדיקים הבאת ראיות לסתור.

ראשית, אין חולק כי משבוטל הערר שהגישה המשיבה עומדת קביעת הועדה הראשונה על כנה. נוכח כך, הדברים שציינה הועדה לעררים בדו"ח מיום 24.1.12 נותרו לכל היותר בגדר הבעת עמדה ראשונית לגבי האפשרות שתשונה הקביעה אודות הקשר הסיבתי בין התאונה לנכות בכתף, והם לא הבשילו לכדי קביעה רפואית. כפי שעולה מדו"ח הועדה וממכתבה מיום 29.1.12, לו בחרה המשיבה שלא לבטל את ערעורה עדיין עמדה בפניה האפשרות להתגונן ולשכנע את הועדה בדבר הקשר הסיבתי האמור.  

שנית, ניתן היה אולי ליחס משמעות לעמדת הועדה לעררים אילו נמצא כי נפל פגם, אפילו לא כבד במיוחד, בקביעת הועדה הרפואית הראשונה בשאלת הקשר הסיבתי לתאונה. אלא שעיון בדו"חות הועדה הרפואית מעלה כי לא נפל פגם בהליך וכי שאלת הקשר הסיבתי לתאונה נבחנה על ידה באופן ראוי. מדו"ח הועדה מיום 5.9.11 עולה כי תיקה הרפואי של המשיבה מקופת חולים מאוחדת עמד בפני הועדה. בתיק זה מצוי התיעוד אליו הפנתה המבקשת בו צוין כי " יתכן (שהתלונות בכתף - י.א.) בעקבות מאמץ בחדר כושר". בנוסף, הועדה היתה ערה לכך שבתעודת חדר המיון מיום התאונה לא תועדה חבלה בכתף והיא ציינה מפורשות כי בתעודה צוינה חבלה צווארית ללא חבלת ראש. בהמשך ציינה הועדה כי כאבי הכתף החלו כחודש לאחר התאונה. לצורך השלמת מסקנותיה הפנתה הועדה את המשיבה לבדיקת אולטרסאונד לכתף. את ממצאיה סיכמה בדו"ח מיום 21.11.11 לאחר שעמד בפניה כל החומר שעמד בפני הועדה ביום 5.9.11 ותוצאות בדיקת האולטרסאונד (ר' דו"ח הועדה). בדו"ח זה גם ציינה הועדה את תוצאות בדיקת מיפוי העצמות מיום 12.4.11 ואת העובדה שנמצאו שינויים תגובתיים לחבלה.